Article on other languages:
- Ginkgo_biloba
- جنكو
- Гінкго_двухлопасцевы
- Гинко
- Ginkgo
- Jinan_dvoulaločný
- Coeden_ginco
- Tempeltræ
- Ginkgo
- Γκίγκο
- Ginko
- Ginkgo_biloba
- Hõlmikpuu
- ژینکو
- Neidonhiuspuut
- Ginkgo_biloba
- Xinkgo
- Rozdwojeny_ginkgo
- Ginkgo_biloba
- Ginkgo
- Ginkgo_biloba
- イチョウ
- გინკგო
- 은행나무
- Ginkgo
- Ginkgo
- Ginkgo_biloba
- Dviskiautis_ginkmedis
- Ginki
- Ginkgo_biloba
- Tempeltre
- Miłorząb_dwuklapowy
- Ginkgo
- Ginkgo
- Гинкго
- Ginkgo
- Ginko_dvojlaločné
- Dvokrpi_ginko
- Гинко
- Ginkgo
- แปะก๊วย
- Mabet_ağacı
- Гінкго_дволопатеве
- Bạch_quả
- 银杏
 |
|
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | צמחים |
| מחלקה: | גינקגואיים |
| סדרה: | גינקגונים |
| משפחה: | גינקגויים |
| סוג: | גינקגו |
| מין: | גינקגו דו־אונתי |
| שם מדעי | |
 Ginkgo biloba |
|
גינקגו דו־אונתי הינו מין ייחודי של עצים, שמקורו בסין. זהו עץ בעל יכולת הסתגלות מצוינת, ועמידות גבוהה לתנאים עירוניים, ולפיכך משמש כעץ נוי בארצות רבות בעולם. אורך החיים של עץ גינקגו הוא רב מאוד ועשוי להגיע לאלפי שנים. בסין ידוע על פריט שגילו כ־3,500 שנה.
תוכן עניינים |
מיון והיסטוריה גאולוגית
גינקגו דו־אונתי הוא המין היחיד הקיים כיום בקבוצת הגינקגואיים (Ginkgophyta), השייכת למערכת הצמחים חשופי הזרע.
ייחודו של הגינקגו נובע מהיותו מאובן חי. שרידים ראשונים של קרובי משפחתו שייכים לפרם (לפני כ־270 מיליון שנה). תור הקרטיקון היה שיאם של הגינקגואיים, עם מעל עשרה מינים שונים הידועים כיום לפי השרידים המאובנים שלהם. עם זאת, לקראת תחילת תור השלישון רק מין אחד נשאר (Ginkgo adiantoides), ואף הוא נעלם בסוף תקופת הפליוקן. המין הנותר, גינקו דו-אונתי, קיים בעיקר כצמח תרבותי, שניטע בידי בני-אדם. במקדשים בסין, ישנם עצים שניטעו לפי הערכות לפני כ-1,500 שנה. בשנת 1690 הופיע תיעוד ראשון בכתבים מערביים על קיום העץ בגני מקדשים ביפן.
עלי הגינקגו דמויי מניפה, פרי העץ צהוב - כתום, גודלו כגודל שזיף קטן וזרעו ניתן לאכילה לאחר ניקוי הציפה בעלת הריח החריף. הפירות יורדים באשכולות צרים מהענפים.
שימושים רפואיים
בתמצית הגינקגו שני חומרים פעילים, פלאבונויד גליקוסידים (Flavonoid Glycosides) וגינקגוסיד, שהוא חומר ייחודי לצמח זה. נטען שיש בכוח חומרים אלה לשפר את יכולות קוגניטיביות, ועושים בהם שימוש כמשפרי זיכרון וכנוגדי ורטיגו, אך המחקרים חלוקים בדעותיהם ביחס לאפקטיביות של הגינקגו. מבין כל תוצאות המחקרים, נראה שהגינקגו משפר את זרימת הדם ופועל כנוגד-חמצון. גינקגו הוא תוסף מקובל למשקאות אנרגיה, אך כמותו בהם בדרך כלל נמוכה כל כך, שקשה להניח כי יש לו השפעה כלשהי.
נוכח העובדה כי בלאדאק וטיבט ממליצים בפני תיירים על נטילת גינקגו למניעת מחלת גבהים, בוצעו מחקרים רפואיים לבדיקת יעילותה. מחקרים ראשוניים הציעו כי תמצית גינקגו יעילה למניעת המחלה [1]. עם זאת, מחקרים מבוקרים על קבוצות מדגם גדולות הרבה יותר הוכיחו באופן חד משמעי שתמצית גינקגו אינה מועילה כלל למניעת מחלת גבהים. [2] [3] [4]
התניות ותופעות לוואי
לנטילת הגינקגו יש השפעות לא רצויות, במיוחד למי שיש לו הפרעות במחזור הדם, ולאלה שנוטלים תרופות לדילול הדם, כמו אספירין. כמו כן התייעצות עם רופא לפני נטילת התמצית מומלצת לאנשים הנוטלים תרופות מסוימות נגד דיכאון (מדכאי מונואמין אוקסידאז) ולנשים בהריון.
הערה לשונית
שמו המדעי של צמח זה הוא Ginkgo biloba, על כך אין חולק. בספרות הבוטנית העברית מופיעים שני שמות עבריים לצמח, הנבדלים זה מזה באות אחת בלבד: גינקגו דו־אונתי וגינקו דו־אונתי. מקורה של הצורה "גינקגו" בסין, שם נתגלה הצמח לראשונה, וזה שמו בשפת מנדרין סיני. מקורה של הצורה "גינקו" ביפן בשל שיבוש בהגיית המילה. בניגוד לשמות של מקומות או אישים, שנהוג לכתוב אותם בעברית בצורה שתשקף את צורת ביטויים המקורית, אין הקפדה כזו על שמו של צמח או בעל חיים, וכל שפה בוחרת את השם החביב על דובריה. לצמחים רבים שמקורם מחוץ לישראל ניתן שם עברי מקורי. במקרה שלפנינו, השם הוא הכלאה בין שפה זרה (סינית או יפנית) ובין עברית ("דו־אונתי"). לגבי המלה הראשונה, יש כותבים שבחרו בנוסח השני ויש שבחרו בנוסח היפני. שתי הצורות תקינות.
הנה מקורות אחדים והצורה שבה הם כותבים את שם הצמח:
- גינקגו
- אנציקלופדית "יזרעאל", כרך שני, עמ' 588.
- האנציקלופדיה העברית (תשט"ו - 1955), כרך י', עמ' 715.
- בריטניקה לנוער. (1978) כרך ה' עמ' 8. בהוצאת אנציקלופדיות לנוער בע"מ
- גינקו
- "הבריטניקה החדשה לנוער" (1996) בהוצאת אנציקלופדיות בע"מ (כתר), כרך 5, עמ' 9.
- "רב מילים" של יעקב שויקה (1997),
- "מילון ספיר" של א. אבניאון (1998),
- "מגדיר לצמחי תרבות בישראל" של אברהם פאהן ואחרים (1998),
- "מילון אנציקלופדי לטבע ולחקלאות" של ד. גלבוע (1974).
- "לקסיקון בוטני" של חנה נמליך (1982), כרך 1, עמ' 115.
קישורים חיצוניים
- עץ הגינקו - המאובן החי, מאמר של דן פלביץ בכתב העת "מדע"