|
Article on other languages:
|
קנאביס הוא הסם הפסיכואקטיבי שממנו נגזרים סמים נפוצים, כמו מריחואנה וחשיש. לצד ההשפעות המשכרות של הקנאביס, יש לו השפעות פיזיולוגיות רבות, מהן המסכנות את האדם הצורך אותו באופן מיידי [1], מהן הגורמות נזק מצטבר, ומהן השפעות חיוביות. שימוש יומיומי רב בסם כרוך גם בסכנת התמכרות פסיכולוגית. עם זאת מחקרים שונים טוענים שהשפעות מזיקות אלו פחותות מההשפעות של שימוש בסיגריות ובאלכוהול. לקנאביס גם יש השפעות פיזיולוגיות חיוביות כסם נוגד הקאות וכסם להרגעת השרירים, ואף נעשה בו שימוש בכמה יישומים רפואיים, בעיקר לטיפול במחלות נוירולוגיות מסוימות. עובדות אלו, יחד עם ההיבטים החוקיים הנוגעים לאיסור על השימוש בסם, וההתנגדות הקיימת לאיסור זה, הביאו לעריכת מחקרים רבים בנושא. הנטייה של מרבית צרכני הקנאביס להשתמש במקביל בסמים אחרים (כגון אלכוהול וטבק [2]) מסבכת את עריכת המחקרים, הנדרשים לבודד את הקאנביס מגורמי נזק אפשריים אחרים. במדינות שבהן השימוש בקנאביס אסור, יש גם קשיים פוליטיים וחוקיים לערוך בהן מחקרים מסודרים. על זאת יש להוסיף גם את האינטרסים הפוליטיים המעורבים בסוגיה, בין אם מצד התנועות הקוראות ללגליזציה של השימוש בסם, ובין אם מצד גורמי אכיפת החוק, המקשים על שקלול הנתונים. עם זאת, מן המחקרים עולה שצריכת הקנאביס גורמת נזק מתמשך לדרכי הנשימה (כאשר נצרך בצורת עישון), מעלה באופן מובהק את הסיכויים לחלות בסכיזופרניה, פוגעת ביכולת הקוגניטיבית ומזיקה לעוברים של נשים הצורכות קנאביס במהלך ההריון.
השפעות מיידיות
חשיש, התרסקותו לחתיכות קטנות מראה על כך שהוא מאיכות ירודה.
טבען וחוזקן של ההשפעות המיידיות של צריכת קנאביס משתנות בהתאם למנה, הזן, ההרכבה ומקור הצמח, שיטת הצריכה, תכונותיו הנפשיות והפיזיות של המשתמש (כמו סבילות אפשרית), וסביבת המשתמש בזמן הצריכה וההשפעה. שני האחרונים נקראים לעתים "סט & סטינג", מונח שהוטבע על ידי טימותי לירי. עישון של מנת קנאביס זהה בהלך נפש (סט) שונה, או בסביבה (סטינג) שונה, יכול לשנות את ההשפעה או את תחושת האפקטים על ידי המשתמש. את ההשפעות של צריכת קנאביס ניתן באופן כללי לסווג בתור גופניות וקוגניטיביות. ראיות אנקדוטיות מציעות שתכשירים המגיעים מקנאביס סאטיבה תת-מין סאטיבה נוטות ליצור השפעה יותר קוגניטיבית או תפיסתית, בעוד קאנביס סאטיבה תת-מין אינדיקה נוטה ליצור השפעות יותר גופניות (מה שמכונה "בודי-היי"), ובנוסף השפעה מרגיעה ומרדימה יותר, בגלל התפלגות שונה של ריכוזי הקנבינואידים (לרוב באינדיקה יש יותר CBD). המשתמש לרוב ירגיש חלק מההשפעות הבאות: השפעות משכרות
תופעות לוואי זמניות
השפעות ארוכות טווחפגיעה בדרכי הנשימהמאמר סקירה מ- 2004 [3], שבחן מספר גדול של מחקרים בתחום, מעלה כי הסיכוי להתפתחות גידולים קדם-סרטניים בדרכי הנשימה עולה אצל מעשני קנאביס, באופן יחסי להיקף השימוש. על-פי מחקרים אחרים, [4] [5] [6], עישון של קנאביס שאינו מעורב בטבק אינו מעלה את הסיכון לפריצת נפחת או סרטן. עם זאת, יש ראיות לכך שמעשני קנאביס כבדים עלולים לסבול מהשפעות שליליות כגון דלקת הסימפונות או שיעול, בדומה למעשני טבק [7] השפעות קוגניטיביותהרעלת קנאביס חריפה גורמת לפגיעה זמנית אך מובהקת בתפקודים הקוגניטיביים [3]. מחקר הראה שמשתמשים כבדים לאורך שנים השיגו תוצאות פחות טובות מקבוצת הבקרה בסדרת מבחנים ניורופסיכולוגים שבחנו ריכוז, זיכרון, ותפקוד ביצועי, גם לאחר שפג שכרון הסם [8] [9]. פגיעה זו עלולה להימשך שבועות או חודשים, ובמקרים קשים במיוחד אף שנים, [7] , אך העדויות באשר להשפעה ארוכת טווח שאינה חולפת, עדיין אינן מספקות [3]. הקשר למחלות נפשהקנאביס מגדיל באופן מובהק את הסיכוי של אדם הצורך אותו לחלות בסכיזופרניה [8] . נתונים שנאספו בנושא זה הראו, באופן עקבי ולאורך זמן, על שכיחות גבוהה יותר של סכיזופרניה בקרב צרכני קנאביס [10] [11]. בעבר התקשו המדענים לברר את מערכת היחסים הסיבתית באופן מלא, בשל הקושי לבודד את האפשרות שפגיעות לסכיזופרניה מעלה את הנטייה להשתמש בסמים, מההשפעה ההפוכה, של שימוש בסמים על פריצת מחלות נפש. מאז הצטברו די ראיות, והיום שוררת בנושא הסכמה רחבה למדי [8]. מחקרים אחרים מצאו ששימוש ממושך וגבה-מינון בקנאביס בגיל ההתבגרות, קשור סטטיסטית לקשת של מחלות נפש ותוצאות, המשתרעת בין אפיזודות פסיכוטיות לסכיזופרניה קלינית [12] [13] [14] [15]. מחקרים חדשים טוענים שצרכני קנאביס סובלים גם משכיחות גבוהה של דיכאון קליני, אבל העדויות כאן עדיין אינן חותכות [3]. נזקי השימוש בזמן הריוןקיים קושי ברור לחקור את הנזקים שגורם שימוש של נשים הרות בקנאביס, על העוברים. למרות זאת, העדויות מראות על פגיעה קבועה בזיכרון, בעיבוד מידע וביכולות הביצוע המנטליות אצל ילדים לנשים שהשתמשו בקנאביס בזמן הריון [3], ורופאים ממליצים להימנע משימוש בקנאביס בזמן ההריון [16]. מחקרים הציעו שהשפעה של קנאביס על הסיכון לפגמים לידתיים או לעיכוב התפתחותי, קטנה מאשר זו של סמים מסוכנים אחרים (כגון אלכוהול וקוקאין [17][18]. במחקרים על חולדות נמצא ששימוש בקנאביס, בכמות המקבילה לכ- 0.4 גרם עבור אשה בוגרת, במהלך השליש השלישי של ההריון, מוביל לפגיעות זיכרון משמעותיות אצל הצאצאים [19]. בניסוי דומה נמצא שקנאביס הגדיל את הנטייה הכימית של הצאצאים להתמכר להרואין [20]. סכנות נוספותנמצא שהשימוש בקנאביס (גם כאשר מנטרלים את השפעתם של טבק או סמים אחרים) מגדיל את הסיכוי של המשתמש להיות מעורב בתאונות דרכים. [3] התמכרותעל-פי הדעה הרווחת, שמקורה בהשוואה לסמים קשים ולאלכוהול, השימוש בקנאביס אינו ממכר. עם זאת, כ- 7%-10% מן המשתמשים הקבועים בקאנביס מפתחים סממנים התנהגותיים ופיזיולוגיים של התמכרות; האחוז גבוה יותר אצל אלו שהחלו בשימוש בגיל צעיר, בעיקר כאשר מדובר בשימוש על בסיס קבוע [3]. מחקר בבעלי חיים, וכמו כן דיווחים אנקדוטליים [21], הראו כי קיים סיכון לפיתוח תלות נפשית בקנאביס (בייחוד אצל אנשים עם נטייה להתמכרות), בעלת תסמיני גמילה נפשיים מתונים. גמילה מקנאביס מאופיינת בנדודי שינה, חוסר מנוחה, איבוד תיאבון, עצבנות, כעס ואגרסביות אחרי הפסקה מוחלטת של שימוש תכוף וארוך טווח, כתוצאה מפיתוח סבילות פיזיולוגית. התסמינים חריפים פחות מאשר בעת גמילה מאלכוהול, קוקאין או הרואין. שימוש ממושך ותכוף בקנאביס גורם גם לשינויים פרמקוקינטיים (האופן שבו הסם נספג, מופץ, מפורק בגוף, ונפלט ממנו) וגם [22] לשינויים פרמקודינמיים (האופן שבו הסם פועל על תאי מטרה). השינויים האלה גורמים למשתמש הקבוע לצרוך כמויות גדולות יותר כדי להגיע להשפעה הרצויה, דבר המוביל אצל משתמשים רבים להעלאת המינון. אך הוכח שאם המשתמש יחל הפסקה של כמה ימים, ולאחריה יחזור להשתמש, הסבילות תעלם. התמכרות בבעלי חייםמניסוי שנערך על עכברים עולה, כי סבילות (שנמדדה על ידי הגבה לכאב ופעילות ספונטנית) שנבנתה לאחר 6.5 ימים בהם קיבלו העכברים 2 מנות THC בהזרקה תת עורית (13 מנות), נעלמה בהדרגה בימים לאחר מכן, כשלא נמדדה שום סבילות אחרי 11.5 ימים [23]. השפעות רפואיות רצויות
השוואה לסמים אחריםדו"ח ממשלתי צרפתי מ-1998 שהוגש על ידי שר הבריאות ברנאר קושנר דרג סמים לפי רעילות עצבית וסכנת התמכרות. הוא מיקם את הרואין, קוקאין והאלכוהול בקטגוריות הקטלניות והממכרות ביותר; בנזודיאזפינים, הלוצינוגנים וטבק בקטגוריה הבינונית, וקנאביס בקטגוריה האחרונה. הדו"ח קבע ש"התמכרות לקנאביס לא קשורה לרעילות עצבית כמו שהוגדר בסעיף 3 של קריטוריונים נירואנטומיים, ניורוכימיים והתנהגותיים. לפיכך, תוצאות קודמות המראות שינויים אנטומיים במוח אצל משתמשים כרוניים בקנאביס, שנמדדו על ידי טומוגרפיה ממוחשבת, הופרכו על ידי טכניקות דימות תהודה מגנטית מודרניות. נוסף על כך, פגימה מורפולוגית בהיפוקמפוס [לו חלק חשוב בזיכרון והריכוז] אצל חולדות להן ניתנו מנות גבוהות במיוחד של THC לא נמצאה." שר הבריאות ברנרד קושנר סיכם וקבע ש"עובדות מדעיות מראות ששום רעילות עצבית לא נגרמת על ידי קנאביס, בניגוד לאלכוהול וקוקאין." [24] לפי המועצה המייעצת בענייני שימוש בסמים, גוף בריטי ממשלתי, שימוש בקנאביס פחות מסוכן משימוש בטבק ובאלכוהול, מבחינה חברתית, בריאותית, והתמכרותית.[25] מנגנון הפעולהחומרים פעילים, מטאבוליזם, ודרך פעולה
מבנה מולקולת ה-THC
מבנה מולקולת ה-THCV
מבנה מולקולת הקנאבידיול
מבנה מולקולת הקנאבינול
מתוך יותר מ-400 [26]תרכובות הנמצאות בקנאביס, ביניהן יותר מ-60 סוגי קנבינואידים, הרכיב הפעיל העיקרי הוא Δ9-tetrahydrocannabinol, הידוע לרוב בקיצורים Δ-9THC או פשוט THC, והוא היוצר את רוב ההשפעות המשכרות והרפואיות של הצמח. ל-THC ישנן כמו כן השפעות ניורופרוטקטיביות (הגנה על תאי עצב) נגד אקסיטוטוקסיסיות (הריגת תא עצב על ידי הפעלת יתר של קולטוניו), ועל כן מונע נזק עצבי מרעלים עצביים מסוימים וכמו כן מגן על תאי עצב (נוירונים) ממחלות התנוונותיות פרוגרסיביות [27]. THC עלול להפוך לקנבינואידים אחרים, כמו קנאבינול (CBN), תוצר חימצון לא פסיכואקטיבי של THC, וקנאבידיול (CBD), איזומר מבני של THC הגורם לאדם להיות ישנוני ומבולבל (השפעה המזוהה עם הביטוי stoned באנגלית), ובנוסף נראה שהוא ממתן את השפעת ה-THC ומאט את פירוקו בכבד. נראה ש-CBD מקל פרכוסים, דלקת, חרדה ובחילה. קנבינואיד אחר המצוי בסם ולו השפעה משמעותית הוא ה-THCV (Tetrahydrocannabivarin), האנלוגי ל-THC עם שרשרת צד קצרה בשתי קבוצות מתילין (CH2). הקנבינואידים נצמדים לקולטני קנבינואידים, מסוג CB1,הנמצאים בחלקים רבים במוח ומערכת העצבים, וCB2, הנמצאים בעיקר על תאי T, מערכת החיסון, תאי B, ומקרופאג'ים. נראה שקנאבידיול לא משפיע על אף אחד מהקולטנים הנ"ל, דבר המצביע על כך שאולי ישנו סוג נוסף של קולטני קנבינואידים שעוד לא התגלה. ל-THC יש אפקט על ויסות המערכת החיסונית, דבר העלול לגרום לאפקט על תאים ממאירים, אך אין מספיק מחקר מדעי כדי לקבוע אם זה עלול לקדם או להגביל את הגורם לסרטן, אך כפי שצויין שני מחקרים סטטיסטיים חשובים הראו שאין מתאם (קורילציה) חיובי בין צריכת קנאביס לסרטן, אלא אפילו מתאם שלילי מינורי [4] [6]. ישנם קולטני קנבינואידים גם במערכת הרבייה האנושית, אבל אין מספיק מחקר מדעי כדי לקבוע באופן חד משמעי את ההשפעות של קנאביס על הרבייה - בעוד מחקרים מסוימים על בעלי חיים דיווחו על ירידה (זמנית) ברמת הטסטוסטרון, ייצור, כושר תנועה, וחיות של הזרע והפרעה בוסת, מחקרים אחרים הראו תוצאות הפוכות, וייתכן שמתפתחת סבילות לתופעות האלו [28] [29] . אצל חלק קטן באוכלוסייה קנאביס עלול לעורר תגובות אלרגיות מתונות. זמינות ביולוגיתבשאיפה של עשן או אדי קנאביס היחס בין כמות ה-THC הנמצא בחומר לזו הנספגת במחזור הדם משתנה בין אדם לאדם, בטווח שבין 1% ל-24%. רמת הספיגה הנמוכה והפכפכותה המתמיהה נובעת מכמה גורמים, ביניהם: עשן המתפזר באוויר, הבדלים בטכניקות העישון בין משתמש למשתמש, נשיפת העשן כשעוד יש בו THC, והבדלים במטבוליזם ופירוק קנבינואידים בריאות בין אדם לאדם [30]. מחקר הראה שלהחזיק עשן קנאביס בריאות לא בהכרח מגביר את השפעות ה-THC במבחן ביצוע פסיכולוגי [31] . ברם, מחקר חדש יותר שנערך על ידי אותם מחברים מראה שהחזקת העשן לאורך זמן רב יותר מגבירה את הדירוג הסובייקטיבי של ה"היי". המחקר הנ"ל מצא כמו כן שהחזקת העשן לאורך זמן רב יותר, מפחיתה את הדירוגים [32] הסובייקטיבים של "רוגע" יותר מאשר החזקה קצרה של העשן. מדידת הזמינות הביולוגית של הסם בצריכה אוראלית מאוד קשה, בשל הקושי בביצוע טיטור בצריכה אוראלית. מינון קטלנילפי אינדקס מרק, המהדורה ה-12, ה-LD50 (מינון סמי לתלי) של THC בחולדות, או המינון (במקרה זה הכוונה היא לרמת הTHC בדם, כשכפי שצויין בין 1% ל-24% מה-THC הנמצא בחומר נספג בדם) הקטלני בשביל 50% מקבוצת חולדות שנבדקו בשאיפה, הוא 42 מ"ג לק"ג של משקל גוף. זה שווה ערך לאדם השוקל 75 ק"ג, ושואף את כל ה-THC בלכל הפחות (כלומר, במידה והספיגה שלו היא הגבוהה ביותר שנמדדה) 87.5, ולכל היותר (כלומר, במידה והספיגה שלו היא הנמוכה ביותר שנמדדה) 2100 סיגריות מלאות גרם אחד של קנאביס בעל פוטנציה גבוהה במיוחד של 15%THC (יותר מפי 3 ממריחואנה ממוצעת), באותו רגע. מנה זו גדולה ביותר מפי 1000 מהמנה האפקטיבית - כמות הסם הנדרשת כדי לקבל השפעה נורמלית (חשוב לציין, שהרעילות הנמדדת במחקרים על בעלי חיים לא בהכרח מדויקת אצל בני אדם. תפוצת קולטני הקנבינואידים במערכת העצבים המרכזית של חולדות שונה מזו אצל בני אדם, ולכן הרעילות אצל בני אדם עלולה להיות מעט שונה מזו המתפרסמת במחקרים על בעלי חיים). מחקרים על תפוצת קולטני הקנבינואידים מסבירים מדוע הרעילות של THC נמוכה כל כך (נמוכה עשרות מונים משל קפאין, לדוגמה): על חלקים במוח השולטים בפעולות חיוניות של הגוף, כמו נשימה ודופק, יש פחות קולטני קנבינואידים [34], כך שהם נשארים אדישים יחסית (ועל כן מתפקדים בצורה נורמלית) אפילו למנות גדולות יותר משאי פעם יוכלו להיצרך בנסיבות רגילות. ניתן לומר שבנסיבות רגילות בלתי אפשרי להגיע למנת יתר של קנאביס. במהלך כל שנותיה המתועדות של ההיסטוריה הרפואית לא נמצא מקרה מוות אחד כתוצאה ממנת יתר של קנאביס. שימוש רפואיכתרופה, ניטען כי ההשפעה החשובה ביותר של קנאביס היא דיכוי בחילה (אנטיאמיזיה), וכמו כן הוא מעודד תיאבון, משפר מצב רוח, ומשכך כאבים חלש (אנלגזיה), ועל כן יעיל להקלת התסמינים אצל מטופלים הסובלים מאיידס וסרטן, הסובלים לרוב מדיכאון קליני ובחילות (ואובדן משקל הנובע מכך) כתוצאה מכימותרפיה וטיפולים אחרים שמכוונים ישירות לסימפטומים שלהם. בניסוי קליני שלב שלישי לא נמצאה כל השפעה חיובית לקנאביס או ל-THC על חולי סרטן: חולי סרטן שפיתחו אנורקסיה עקב מחלתם חולקו לשלושה קבוצות: קבוצה אחת טופלה טופלו בתמצית קנאביס, קבוצה שנייה ב-THC שבודד מצמח הקנביס וקבוצה שלישית פלסבו, כל הטיפולים ניתנו בצורה אורלית. נמצא כי לטיפולים השונים אין השפעה על תיאבון, מצב הרוח או איכות החיים של החולים[35]. בנוסף קנאביס מפחית את הלחץ התוך עיני ועל כן יעיל לטיפול בגלאוקומה. נמצא שקנאביס עשוי להיות יעיל לטיפול במחלות ניורולוגיות מסוימות כגון אפילפסיה, מיגרנה והפרעה דו קוטבית (בעבר נקראה "מניה דיפרסיה"). מחקרים מצאו שקנאביס מקל על טיקים אצל מטופלים הסובלים ממהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ו/או מתסמונת טורט[36][37][38]. מטופלים שטופלו עם קנאביס דיווחו על הפחתה משמעותית בטיקים מוטוריים וווקליים, חלקם על 50% ויותר. הפחתה מסוימת בהתנהגות טורדנית כפייתית נמצאה גם כן. [36] מחקר חדש מראה בנוסף שקנאביס יכול לשמש טיפול מונע ל"מחלת אלצהיימר"[39]. גרסה סינתטית של THC נמכרת במדינות רבות בצורת גלולה למתן אוראלי בתור תרופת המרשם דרונאבינול (שם מסחרי - מרינול). נמצא כמו כן ש-THC מפחית היחסמות עורקים [40]. תרסיס למתן תת-לשוני המופק מתמצית של קנאביס (מכיל THC וקנאבידיול) אושר גם כן לטיפול בטרשת עורקים בקנדה בתור תרופת המרשם סטיבקס [41]. השימוש בקנאביס עקב התועלות הרפואיות הרבות שלו (ראו תועלות ושימושים רפואיים) היה נפוץ לפני הוצאת הקנאביס מחוץ לחוק בארצות הברית, ובמהלך אותה תקופה הונפקו מרשמים רבים בהן המלצות למטופל על טיפול בקנאביס. בתקופה שעברה מאז שהחוק אסר על שימוש בקנאביס לשימוש אישי, עלו גם תהיות לגבי שימוש רפואי בו. יש כיום מודעות לתועלות רפואיות של קנאביס בתחומים מסוימים, ולכן במקומות רבים בעולם יש הסדרה ורגולציה של שימוש רפואי בקנאביס. כך למשל, למרות שהממשל הפדרלי בארצות הברית ידוע במדיניותו הנוקשה בנוגע לשימוש בקנאביס ועל אף העובדה שממשל זה הוא המוביל הראשי של מדיניות "אפס סובלנות" נגדו, בחלק ממדינות ארצות הברית השימוש הרפואי בקנאביס הוא חוקי ומוסדר. אזהרה: השימוש בסמים אסור על פי חוק במדינות רבות, ועלול לגרור ענישה חמורה ונזק בריאותי בלתי הפיך. הפניות
|
This article is from Wikipedia. All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License.