Article on other languages:
- Alcoholic_beverage
- مشروبات_كحولية
- Alkoholna_pića
- Beguda_alcohòlica
- Alkoholický_nápoj
- Alkoholiske_drikkevarer
- Getränk#Alkoholische_Getr.C3.A4nke
- Αλκοολούχο_ποτό
- Alkoholaĵo
- Bebida_alcohólica
- Alkohoolne_jook
- Alkoholdun_edari
- نوشیدنیهای_الکلی
- Alkoholijuoma
- Boisson_alcoolisée
- Alcul
- 酒
- Bebida_alcohólica
- Alkoholno_piće
- Minuman_beralkohol
- Áfengi
- Bevanda_alcolica
- ᐊᖓᔮᕐᓇᖅᑐᖅ/angajaarnaqtuq
- 酒
- ალკოჰოლური_სასმელი
- 술
- Alkoholinis_gėrimas
- Alkoholiskie_dzērieni
- Алкохолен_пијалок
- Arak
- Alcoholische_drank
- Alkoholhaldig_drykk
- Alkoholholdige_drikker
- Napój_alkoholowy
- Bebida_alcoólica
- Băutură_alcoolică
- Алкогольные_напитки
- Alcoholic_drink
- Alkoholický_nápoj
- Alkoholna_pijača
- Pije_alkoolike
- Алкохолно_пиће
- Alkoholdryck
- மதுபானம்
- สุรา
- Спиртні_напої
- الکحلی_مشروب
- Đồ_uống_có_cồn
- אלקאהאלישע_געטראנקען
- 酒
 |
del.icio.us |
 |
Digg |
 |
Furl |
 |
|
 |
Rojo |
| Add to OnlyWire |
.jpg)
משקה חריף הוא משקה המכיל אתנול (המוכר בשפת היום-יום כ"אלכוהול").
בשל השפעתו המשכרת של האתנול, המשרה על השותה אותו הרגשת שמחה, אופוריה ורוגע, הייתה מאז ומעולם שתיית משקאות חריפים, בעיקר בקבוצה, דרך מקובלת לחגוג, לבלות או להביע שמחה. קיימים משקאות חריפים רבים, אשר מופקים מחומרים שונים. למעשה, כמעט לכל עם או קבוצת עמים יש משקה חריף מסורתי, בעל טעם, ריח ותכונות המאפיינים רק אותו והמייחדים אותו לעומת שאר המשקאות, כמו גם תרבות שתייה שהתפתחה סביבו.
תוכן עניינים |
השפעת האלכוהול
 |
ערך מורחב – שכרות |
המבדיל משקאות המכילים אלכוהול משאר המשקאות הוא שהם משכרים - כלומר, גורמים לשינויים במצב הרוח וההתנהגות של האדם מבחינה פיזיולוגית. שתיית אלכוהול גורמת לעלייה במצב רוח, להשתחררות מלחצים נפשיים, להרגשת קלילות, קלות ראש וערפול חושים, לעלייה בביטחון העצמי, לשחרור ולירידה בעכבות ולהרגשה כללית נינוחה של רצון לשמוח ולחגוג. שתייה רבה עלולה להביא את האדם לידי השתטוּת והתנהגות פרועה; שתייה מוגזמת עלולה לגרום לאיבוד שליטה עצמית ושיקול הדעת, לאיבוד שיווי המשקל ולהרגשה פיזית ונפשית רעה, אשר מתבטאת בסחרחורות, בכאבי ראש, בבחילות ובהקאות - ובעקבות כל אלה, מטבע הדברים, גם בדיכאון. נוסף על כך, ברוב המקרים שבהם אדם שיכור מקיא, הרגשתו משתפרת מיד לאחר מכן, מאחר שבהקאה נפלטים מהגוף עודפי האלכוהול. אם אדם הולך לישון בעודו שיכור, עלולה ההרגשה הרעה להופיע או להתחזק לכשיתעורר. תופעה זו נקראת חמרמורת (הנגאובר).
השפעת האלכוהול משתנה ממשקה למשקה ומאדם לאדם. לבירה, למשל, יש נטייה לגרום לעייפות, בעוד למשקאות אחרים יש תכונות מעוררות. כמו כן, על מנת שאדם מבוגר או שמן ישתכר, עליו לשתות כמות גדולה הרבה יותר של אלכוהול מאשר יהיה על ילד או על אדם רזה לשתות כדי להגיע לאותה מידת שכרות. השפעת האלכוהול עשויה להיות חזקה יותר ומזיקה יותר כאשר הוא נצרך לאחר שהאדם לא אכל במשך מספר שעות והוא אינו שבע. לעומת זאת, אכילת ארוחה משביעה ועשירה בשומן בטרם צריכת האלכוהול (או במקביל אליו) עשויה לרכך את השפעת האלכוהול ולצמצם עד לרמה אפסית את השפעות ההשתכרות. כמו כן, אכילת מאכלים שומניים או שתיית קפה לאחר ההשתכרות עשויות לשפר את ההרגשה ולהחזיר את העירנות.
על ההשפעה החיובית שיש לאלכוהול על מצב הרוח מעיד ספר תהלים: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ" (תהלים ק"ד ט"ו). עם זאת, על איבוד שיקול הדעת בעקבות שתיית אלכוהול נאמר "נכנס יין – יצא סוד" (מסכת עירובין סה, א).
שתיית אלכוהול בעת העתיקה
שתיית משקאות חריפים הייתה מנהג מקובל בקרב עמים רבים עוד בעת העתיקה. האדם הראשון ששכרותו מתועדת בתנ"ך הוא נח: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר" (בראשית ט' כ'-כ"א).
עדויות לשתיית יין במזרח הקדום מופיעות למכביר במקרא, וכן בציורי קיר ותבליטים מצריים, וכן בשרידי מתקנים שנתגלו בארץ ישראל, ואשר שימשו בייצור יין. כדי חרס עבור יין, המעידים על ייצורו של משקה, זה נמצאו בגאורגיה (מתוארכים כבני 8,000 שנה), בהרי זגארוס שבאיראן (מתוארכים כבני 7,400 שנה) ובבבל (מתוארכים כבני 5,500 שנה). השרידים הקדומים ביותר של משקה חריף עצמו נמצאו בכד יין מצרי עתיק.
ליין היה תפקיד חשוב בחיים הפולחניים במצרים העתיקה. ציורים המתארים ייצור יין נמצאו על קירותיהם של קברי הפרעונים, וברשימת המנחות שהוגשו למת נמצאו כדי יין.
העברים הקדמונים נהגו לשתות יין בעת שמחה, אך גם השתמשו בו בטקסים דתיים: בימי בית המקדש היה היין ננסך על גבי המזבח בשעת הקרבת הקורבנות. על כן היין מתואר בתנ"ך כמשקה "המשמח אלוהים ואנשים" (שופטים ט י"ג).
גם היוונים והרומאים אהבו לשתות יין, ואף סגדו לאל מיוחד אשר היה אחראי על משקה זה: דיוניסוס (בגרסה הרומית: בכחוס), אשר פולחנו (חגיגות הדיוניסיה) עורר התלהבות גדולה ואורגיות המוניות ("בכחנליות").
גם השבטים הגרמאנים מפורסמים בשל תרבות השתייה הענפה שלהם: הם שתו בעיקר הבירה, וזו הפכה למשקה מקובל בטקסים דתיים. עדות נוספת לשימוש באלכוהול בתרבות השבטים הגרמאנים היא הקוניאק הצרפתי, שהתפתח ממשקה אלכוהולי של השבט האוסטרו-גותי.
ממצאים ארכאולוגיים מעידים כי עמים רבים במקומות שונים בעולם נהגו להכין ולשתות משקה חריף בשם מי דבש, אשר נרקח באמצעות מדילול דבש במים או במיצי פירות. עם העמים אשר נהגו לשתות משקה זה נמנים המצרים, היוונים, הרומאים, האינקה, האצטקים - ובראש ובראשונה הויקינגים. את המשקה היה נהוג לשתות במיוחד בחגים ובפסטיבלים מיוחדים. לדבש - ובהקשר לו, למשקה מי הדבש - יוחסו תכונות של עירור תשוקה, ובימים קדומים יוחסו לשותים מן המשקה תכונות כמו חוכמה, אומץ וכוח וכן יכולת פוריות גבוהה.
שתיית אלכוהול כיום
גם כיום נחשבת שתיית אלכוהול לבילוי מקובל מאוד ברחבי העולם המערבי. ברוב מדינות המערב, משקאות חריפים הם מצרך זמין ביותר, שאפשר לקנות בכל חנות מזון או קיוסק. המשקאות החריפים הם גם מצרך קבוע במסעדות, בבתי מלון ובמועדוני לילה.
ישנם אפילו מקומות בילוי ייעודיים, אשר כל תכליתם היא שתיית אלכוהול - פאבים, אשר מהווים גלגול מודרני של הפונדקים אשר היו נהוגים בתחילת העת החדשה באנגליה ובארצות הברית. נוסף על המשקאות החריפים המסורתיים (בירה, וודקה, טקילה), מוגשים בפאבים בעיקר קוקטיילים- ערבובים שונים של משקאות חריפים ולא חריפים.
אף-על-פי-כן, בניגוד לרוב העולם המערבי בכלל ולאירופה בפרט, בארצות הברית נחשבת שתייה מופרזת של אלכוהול - ואפילו שתיית אלכוהול בכלל - למידה מגונה, בייחוד בקרב החוגים הדתיים-השמרניים של המדינה.
באופן פרדוקסאלי, חרף היותו מקובל מאוד בזרם המרכזי של החברה המערבית, הפך האלכוהול לסממן מרכזי גם בתרבות הרוק והמטאל.
שתיית אלכוהול בדתות השונות
היחס אל שתיית משקאות חריפים משתנה מדת לדת:
יהדות
בדת היהודית, היין נחשב למשקה חגיגי, ושתייתו נהוגה לשם ציונם של ימים קדושים ולשם חגיגת אירועים משמחים. היין הינו המשקה היחידי אשר זכה לברכה מיוחדת משלו: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן". ברכה זו יש לומר לפני שתיית היין. ואם מביאים יין משובח יותר מןהקודם מוסיפים ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הטוב והמיטיב".
היין הוא מצרך הכרחי לשם קיומם של החגים והטקסים היהודיים: בערב שבת יש לשתות כוסית יין בטקס הנקרא קידוש, אשר מציין את כניסתו של היום הקדוש. גם במוצאי שבת יש לשתות כוסית יין בטקס הנקרא הבדלה, המבדיל בין היום הקדוש היוצא ליום החול הנכנס. בליל הסדר יש לשתות ארבע כוסות יין, ואילו בפורים אף נהוג לשתות לשוכרה עד למצב שבו לא מבחינים "בין ארור המן לברוך מרדכי". גם באירועים משפחתיים, כגון נישואין וברית מילה יש לשתות יין. יחסה החיובי של היהדות ליין הגיעה לידי כך, שנאמר "אין אומרין שירה אלא על יין". התלמוד הבבלי אף מרחיק לכת ומעמיד את השמחה האמיתית דווקא על כזו הנובעת משתיית יין: "אין שמחה אלא בבשר ויין" (המקור: תלמוד בבלי, פסחים ק"ט ע"א).
למרות כל זאת, מזהירה הדת היהודית מפני שתייה מוגזמת: "אל-תהי בסבאי-יין" (משלי כ"ג כ) ו"אין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין" (סנהדרין, ע). אמנם, שניים מהצדיקים בתנ"ך, נח ולוט, נודעו בשכרותם הרבה (מכאן הביטוי "שיכור כלוט"), אך הפרשנות המקובלת אומרת כי השתכרותם המוגזמת הייתה בבחינת נפילה מוסרית אשר הכתימה את צדיקותם.
על דרך הלצה נהוג לומר על פי רש"י מפרשת נח - "יי"ש [=יין שרף. כינוי למשקאות חריפים בארצות אירופה] מרבותינו - דורשים אותו לשבח, ויי"ש דורשים אותו לגנאי"; פירושו: קבלת משקה מן האדמו"ר או מן הרב - זהו מנהג משובח; אולם סתם שתייה ללא מטרה תורנית הינה מגונה.
נצרות
בנצרות תופעת ההשתכרות נחשבת למגונה, אם כי איננה אסורה במפורש. במדינות נוצריות רבות קנתה לה ההשתכרות דריסת רגל כחלק מן התרבות; כמו כן, מצאו מנזרים רבים את פרנסתם בייצור ומכירה של משקאות חריפים.
שתייה טקסית של יין היא חלק מטקס המיסה, המקובל כמעט בכל הזרמים הנוצריים. הטקס מבוסס על דבר ישו לתלמידיו בסעודה האחרונה (מתי כ"ו 26): "אכלו את הלחם כי זה בשרי, שתו את היין כי זהו דמי, דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים". הנוצרים מאמינים כי במהלך המיסה עובר היין טרנסובסטנציאציה, והופך להיות דמו של ישו. את יין המיסה יש להכין במיוחד לשם הטקס, ואין רשות להשתמש בו למטרות אחרות.
אסלאם
באסלאם חל איסור מוחלט על שתיית משקאות חריפים; עם זאת, זרמים מסוימים באיסלאם טוענים שהאיסור מתייחס רק ליין, בעוד שמשקאות חריפים אחרים מותרים.
תרבות שתייה עממית
וודקה בתרבות הסלאבית
בקרב העמים הסלאבים תרבות השתייה והפולקלור הסובב אותה מפותחים מאוד, עד כי נוצרו סביב שתיית המשקאות החריפים כללים ומנהגים העוברים מדור לדור. הפופולריות הרבה של המשקאות הולידה את סטריאוטיפ "הרוסי השיכור". צריכת האלכוהול ברוסיה עומדת כיום על 15 ליטרים לאדם לשנה - כמעט פי שלושה מהצריכה ב-1990 (5.4 ליטרים).
בתרבות הסלאבית הוודקה היא מרכיב הכרחי כמעט בכל מפגש חברתי, ובמיוחד באירועים חגיגיים. אירועים אשר נהוג בהם במיוחד לשתות וודקה בצוותא הם ימי הולדת וראש השנה האזרחית (31 בדצמבר). לרוב מתרחשת החגיגה סביב סעודה גדולה, אשר במהלכה שותים משקאות חריפים ווודקה ביניהם.
כל סועד מחזיק את כוסית הוודקה ביד אחת ובידו השנייה אוחז כוס מיץ או משקה לא-אלכוהולי אחר, אשר נועד לרכך את טעמה העז של הוודקה. משקה אשר משמש בתפקיד זה נקרא "זפיבון" (запивон). לא נהוג בדרך כלל לערבב את הוודקה והזפיבון בכוס אחת. יש המעדיפים מלפפון חמוץ או דג מלוח, אשר ירככו את טעם הוודקה במקום משקה. מאכל המשמש בתפקיד זה נקרא "זקוסון" (закусон). טקס הרמת הכוסית נקרא "טוסט" (тост). לפני הלגימה, מודיע אחד הנוכחים לכבוד מה שותים. על פי רוב יוכרזו איחולים הדדיים, כגון בריאות, הצלחה וכדומה. אם ההתכנסות החגיגית היא לכבוד אחד הנוכחים, כגון חתן יום הולדת, יוקדש הטוסט הראשון לו. נהוג לשתות גם לכבוד קרובי משפחה וחברים שאינם נוכחים באירוע. לאחר אמירת הטוסט מרימים כוסית ושותים את כוסית הוודקה, ומיד לאחר מכן לוגמים מהזפיבון או נוגסים בזקוסון. אם אחד הנוכחים אינו שותה מסיבה מסוימת, המנהג הוא שעליו לגעת עם כוסית הוודקה במצחו, ובכך להשתתף באופן סמלי בשתייה החגיגית. מנהג זה מקורו בקווקז, אך הוא אומץ גם על ידי שאר עמי מזרח אירופה.
יש הנוהגים לערבב וודקה עם בירה. ערבוב זה נקרא "יורז'" (ёрж), והוא נחשב לבעל השפעה משכרת במיוחד, עד כי נהוג לומר ברוסית "וודקה בלי בירה – כסף לרוח" (водка без пива - деньги на ветер). אם אדם חש חמרמורת בעת שהתעורר לאחר לילה בו השתכר, נהוג לתת לו לשתות כוס בירה כדי שההרגשה הרעה תחלוף; ואם חש האדם ברע בצורה קיצונית, נהוג אף לתת לו לשתות כוס וודקה. רבים מאמינים כי שיטה זו אכן עוזרת לדכא את החמרמורת, אך יעילותו של מנהג זה לא הוכחה מדעית.
מנהג סלאבי נוסף הקשור בוודקה הוא שתיית כוסית על קברו של המת, כדי לחלוק לו כבוד.
בירה בתרבות האירופאית
בנוסף לוודקה, גם הבירה היא משקה אהוב בקרב עמי מזרח אירופה. את הבירה נהוג לשתות לרוב במקביל עם מאכל מלוח כלשהו, כמו דג או גרעינים, אשר יהווה ניגוד לטעמה המריר של הבירה. עמים נוספים אשר ידועים באהבתם הגדולה לבירה אף יותר מעמי מזרח אירופה, הם הגרמנים, הדנים, והאנגלים. הבירה נחשבת למשקה הלאומי של העם הגרמני, וכיוון שכך, נחשבת גרמניה לאחד ממרכזיו המפותחים והמוערכים ביותר. בשנות השישים התפרסמה בגרמניה להקת הפולק רוק אונקל טום, אשר הקדישה את כל שיריה להילול הבירה. גם האנגלים ידועים כחובבי בירה גדולים; במיוחד נפוצה הבירה באצטדיוני הכדורגל באנגליה, שבהם מרבים האוהדים לשתות אותה בעת הצפייה במשחקים.
נזקי האלכוהול
לצד אופייה החגיגי, יש לשתיית משקאות חריפים חסרונות לא מבוטלים, בתחום החברתי, בתחום הנפשי ובתחום הבריאותי. שתיית משקאות חריפים במינון נמוך אינה מזיקה, ואף מומלץ לשתות כוסית אחת ביום של יין אדום. אף-על-פי-כן, שתייה מופרזת עלולה לגרום לנזקים רבים.
נזקים נפשיים: האלכוהול מאפשר להשיג הנאה מהירה או אמצעי הגנה יעילים מפני מצבי מתח, תסכול וחרדה. לאחר השתייה הדימוי העצמי עשוי להפוך לחיובי, אלא שלאחר כמה שעות עשויה להגיע חמרמורת וההתפכחות, כשהדימוי הנמוך והבעיות הקיומיות חוזרים ביתר שאת. הכאב והתסכול המחודשים מחזקים את הצורך במשקה וחוזר חלילה. כך קורה שהשימוש באלכוהול, שנועד להגן מפני מתח, חרדה, חוסר ביטחון ותחושות אשם, גורם ומחזק אותם עד שנוצרת מעין מחזוריות של תחושות רעות הגורמות לשתיית אלכוהול אשר גורמת לתחושות רעות וחוזר חלילה, עד שהאדם הופך לאלכוהוליסט. מצד שני, יש לאלכוהול גם נטייה להקצין את מצב הרוח בו היה נתון האדם לפני ששתה. מטבע הדברים, נטייה זו עשויה להיות מזיקה אם אדם שותה כאשר הוא נתון במצב רוח רע.
נזקים בריאותיים: האלכוהול גורם להתרחבות העורקים ולשרשרת תגובות כימיות, כשהוא הופך לחומצות שומן אשר מכסות את פני סיבי העצב, חוסמות את קצותיהם ומעכבות הפרשת נוירוטרנסמיטרים לתוך ומתוך המרווחים (סינפסות) שבין הנוירונים (תאי העצב). חומצות השומן שנוצרות על ידי האלכוהול גורמות לנזק לקליפת המוח בעיקר, אשר מייחדת את האדם משאר בעלי החיים. האלכוהול פוגע בסינפסות הקשורות לזיכרון, לדיבור ולמצב הרוח.
השפעת האלכוהול עלולה להיות מסוכנת במיוחד אם הוא נצרך בעת מזג אוויר קר. שתיית משקאות חריפים אמנם גורמת בתחילה להרגשת חמימות, אך אין זו אלא אשליה מסוכנת, שכן, התרחבות העורקים, הנגרמת כתוצאה מצריכת האלכוהול, מגדילה את פני השטח דרכם נפלט חום מהגוף, ובכך למעשה מקררת את הגוף. מדי חורף מתים מקור בארצות מזרח אירופה, בהן שתיית האלכוהול מקובלת במיוחד אך החורף הוא קר במיוחד, אנשים שהשתכרו יתר על המידה במזג האוויר הקר. כך למשל, בשנת 2006 12% ממקרי המוות היו קשורים באלכוהול.תופעה זו נפוצה במיוחד בקרב חסרי בית אלכוהוליסטים, כיוון שהם שותים בחוץ ועל כן חשופים יותר לפגעי מזג האוויר.
בנוסף, לטווח הארוך, שתיית אלכוהול פוגעת גם בכבד וגורמת להשמנה. הפגיעה מתרחשת בעטיה של שתייה מוגזמת, בשל עומס יתר הנוצר על הכבד, אשר תפקידו, בין היתר, לסלק את האלכוהול מהגוף. משקה אלכוהולי אשר מזיק במיוחד לבריאות הוא הבירה, אשר נוסף על נזקי האלכוהול אשר משותפים לכל המשקאות החריפים, היא גם פוגעת בכליות על ידי עומס היתר שנוצר עליהן, בשל אחוז השתנן הגבוה שבבירה.
אלכוהול הוא טרטוגן - חומר העלול לפגוע בהפתחות העובר. נזקו המרכזי לעובר - פגיעה בהתפתחות המוח. צריכתו במהלך ההריון היא הגורם הנפוץ ביותר לפיגור שכלי בעולם המערבי.
נזקים חברתיים: במקרה של שתייה מופרזת נטען שהתנהגותם של שיכורים היא אינה ראויה ונתונה לגינוי חברתי. אדם שיכור עלול להגיד דברים ולעשות מעשים, אשר יתחרט עליהם, לכשיתפכח.
בשל הנזק הבריאותי, אופיים הממכר, ובעיקר בשל השפעותיהם השליליות לעתים של משקאות חריפים על התנהגות האדם, רבים רואים בשתיית משקאות חריפים, ובמיוחד בהשתכרות מוגזמת, תופעה פסולה ומגונה.
תועלת בריאותית
ידוע כי צריכה מתונה של אלכוהול מקטינה את הסיכון למחלות לב [1].
עוד תועלת בריאותית בשתיית משקאות אלכוהולים היא שיפור ביכולת המוטורית לטווח ארוך; האתנול, מרכיב עיקרי במשקאות חריפים, מגיב עם החלק השמאלי של המוח ועקב זאת ישנו מטבוליזם מואץ באזור זה האחראי ליכולות המוטוריות של האדם.
ההיבט החוקי
בשל הנזקים הרבים הכרוכים בשתייה מופרזת, מוטלות הגבלות על מכירתם של משקאות חריפים במדינות רבות. בתחילת המאה ה-20 נאסרה מכירתם כליל של משקאות חריפים בארצות הברית, שכן שתייתם נתפסה כייבוא זר ובלתי רצוי שהובא על ידי המהגרים השונים ממדינות מוצאם (כמו למשל, גרמניה), ואשר מנוגד לרוח הדת הנוצרית. תקופה זו ידועה בכינוי תקופת היובש.
כיום, ברוב מדינות המערב, משקאות חריפים הם מוצר זמין ביותר, אך מכירתם מותרת רק למי שנחשב לא-קטין על פי חוק. בישראל מותר למכור משקה משכר רק למי שמלאו לו 18 שנה. הגבלה נוספת הקשורה במשקאות משכרים היא איסור נהיגה תחת השפעת אלכוהול, וזאת בשל הירידה בריכוז, אשר עלולה להיות קטלנית בזמן הנהיגה. במדינות מסוימות בארצות הברית חל גם איסור על צריכת אלכוהול בשטחים ציבוריים כגון פארקים, ואף על עצם הימצאותו של בקבוק משקה פתוח ברכב.
ברוב מדינות האסלאם ייצורם, מכירתם וצריכתם של משקאות חריפים אסורים באופן מוחלט, מטעמים דתיים. באיראן, למשל, מותר למכור ולשתות משקאות משכרים אך ורק בשכונות המוגדרות על פי חוק כשכונות יהודיות. זאת, מתוך התחשבות ביהודים, אשר מסורתם מחייבת אותם לשתות יין בטקסים דתיים.