קנאביס:

קנאביס (או קנבוס) הוא סם פסיכואקטיבי-פסיכדלי המופק מחלקים של הצמח קנאביס סאטיבה. מהצמח מופקים מריחואנה וחשיש, שהשימוש בהם הוא בדרך של עישון, אידוי או אכילה. הקנאביס מוגדר במדינות רבות כסם שייצורו, מכירתו וצריכתו בלתי חוקיים, לעומת זאת במדינות אחרות הינו חוקי, ולאחרונה ישנה לגאליזציה חלקית שלו בתחומי כמה ממדינות מערב אירופה. הסם נצרך לרוב בצורת עישון ושאיפה והשפעתו הינה לרוב למשך שעות ספורות בלבד.

החומרים הפעילים בסם הם חומרים ממשפחת הקנבינואידים, ובעיקר Δ-9THC‏ (Delta-9-Tetra-Hydro-Cannabinol). לחומרים אלו יש השפעות פסיכואקטיביות ופיזיולוגיות רבות. ידוע על צריכת קנאביס בעבר הרחוק, אך בתחילת המאה העשרים החלה עלייה בשימוש בקנאביס למטרות הנאה ולמטרות דתיות.

היסטוריה

העת העתיקה

בין הביולוגים, דוגמת ריצ'רד רג'לי בספרו "The Lost Civilizations of the Stone ", יש הסכמה על כך שמקורו של צמח הקנאביס בהרי ההימלאיה. יש ראיות לעישון קנאביס כבר בתקופה הנאוליתית, למשל בזרעי קנאביס חרוכים שנמצאו במחתת-גחלים באתר קבורה נאוליתי. נתיניה של האימפריה הפרסית היו עורכים שריפות טקסיות של מדורות קנאביס עצומות, כדי לחשוף את עצמם, ואת השבטים השכנים, לעשן המדורה. קנאביס היה ידוע גם לאשורים, שקיבלו אותו מהשבטים האריים. הוא שימש אצלם לטקסים דתיים, ונקרא קוּנוּבּוּ - "התרופה לעצבות". השמאנים של הסקיתים והדאקים, שאף אליהם הגיע הסם מן השבטים האריים, היו שורפים את הפרח כדי להשרות טראנס.

עלי קנאביס יבשים נמצאו בצמידות למומיה בת 2,800 שנים של שמאן בקסינג'יאן שבסין, משערים שמומיה זו השתייכה לשושלת 'טאנג'.

התפשטות הסם

השימוש בקנאביס כסם משכר היה נפוץ בהודו בסביבות המאה החמישית. הקנאביס עובד שם בשלוש צורות:

השימוש בקנאביס היה ידוע בין בני המעמדות הנמוכים שהיו משתכרים בו בסוף היום, וגם בין בני הקאסטות הגבוהות שהשתמשו בו למטרות דתיות, וכתחליף לאלכוהול (האסור עליהם).

מהודו התפשט השימוש בקנאביס כסם משכר לשאר אסיה ולמזרח התיכון. ישנם הטוענים כי השימוש בקנאביס במזרח התיכון בעת העתיקה התפתח במקביל לשימוש בהודו, אך הראיות לכך מצומצמות. בניגוד לעדויות הכתובות הרבות בספרי הדת ההודים, קיימים אזכורים מעטים של הסם בכתובים מהמזרח התיכון. במקרא אין השימוש האישי בסמים מוזכר כלל, ובכתבים היווניים קיימים רמזים בלבד לשימוש בקנאביס, ופירושם שנוי במחלוקת.

בימי הביניים התפשט השימוש בקנאביס (בעיקר בצורת חשיש) במזרח התיכון וחדר לתרבות האסלאמית. בשל האיסור הדתי על שתיית משקאות חריפים, החשיש הפך לסם נפוץ בקרב המוסלמים (ועודנו כזה). בשלב זה השימוש בקנאביס כסם עוד לא היה קיים באירופה, אך היה מוכר לאירופאים כתופעה מזרחית: הפלישה הערבית לספרד במאה ה-10 חשפה את האירופאים לסוד "סם הקסם מהמזרח". הסם זכה לתשומת לב מיוחדת בעקבות פעילות כת החשישיים [8] שלהם מיוחסת המצאת הטרור. הם נהגו לשלוח את חסידיהם המסוממים לרצוח אזרחים שדעותיהם לא נעמו להם.

במהלך המאה ה-19 השתמשו האירופאים בקנאביס בעיקר כתרופה לשיכוך כאבים (צמח הקנאביס שימש בייצור סיבים, והיווה גידול חשוב ומרכזי עבור תעשיית האריגים). כיבוש מצרים בידי נפוליאון היה הגורם העיקרי לחדירת השימוש בקנאביס כסם לאירופה. החיילים והמדענים שחזרו ממצרים הביאו עימם ידע על תכונותיו המשכרות, שיצר עניין ציבורי ומדעי. עם זאת, השימוש בסם בצרפת החל בקרב חוגים מצומצמים בלבד: אמנים, סופרים ואינטלקטואלים. השימוש העממי הנרחב במדינות המערב החל בארצות הברית.

את צמח הקנאביס גידלו בארצות הברית, כמקור לסיבים, עוד מראשית ההתיישבות המערבית בה. שימוש בצמח כסם הופיע בתחילת המאה ה-20. רבים מייחסים את החדירה הראשונים של השימוש להשפעתם של מהגרים מקסיקנים ושל נוכחותם של חיילים אמריקאים במרכז אמריקה. בשנות ה-20 וה-30 הוא נקשר בתרבות הג'אז, שרבים מאמניה הבולטים השתמשו בסם. בשנות ה-60 התרחב השימוש במהירות בקרב האוכלוסייה הצעירה, והיווה את אחד מסממניה של המהפכה התרבותית שהתרחשה בתקופה הזו. התרחבות זו בשימוש, בארצות הברית, הקרינה על שאר ארצות המערב.

כתוצאה מתהליך ההתפשטות שהתרחש מסוף המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, סם הקנאביס הפך מתופעה מקומית בהודו ובמזרח התיכון לתופעה כלל עולמית. השימוש נפוץ גם במדינות מפותחות, כמו אנגליה או גרמניה, וגם במדינות העולם השלישי (אפריקה, דרום אמריקה וכדומה). בד בבד עם התפשטות הסם, התפשטה ההתנגדות הממשלתית כנגדו וכיום הוא בלתי חוקי ברוב מדינות העולם.

שימוש למטרות דתיות או רוחניות

לקנאביס היסטוריה ארוכה של שימוש פולחני בכתות פרמקולוגיות (כתות המקדשות שימוש בסם כלשהו) ברחבי העולם. זרעי קנאביס שהתגלו על ידי ארכאולוגים בפאזיריק שברוסיה הסיבירית.

בהודו, היה הסם בשימוש על ידי סדהויים (קדושים הינדיים) נודדים דורות רבים, ובתקופה המודרנית אימצה זאת תנועת הראסטפארי. כמו תנועת הראסטפארי, גם כתות גנוסטיות מודרניות מסוימות טוענות שקנאביס הוא "עץ החיים". דתות מאורגנות אחרות שנוסדו במהלך המאה האחרונה ומחשיבות את הקנאביס לפולחן הן 'משרד ה-THC', 'דרך ההרמוניה האינסופית', 'קאנתאיזם', 'עצרת הקנאביס', ו'כנסיית התודעה'.

השפעות רפואיות

על פי העמדה המקובלת ברוב מדינות העולם, השימוש בקנאביס מסוכן לבריאות ^[1].

השפעותיו המידיות של הקנאביס הן תחושת התעלות, הרחבת כלי הדם(מה שגורם לאדמומיות בעיניים), ירידה בקואורדינציה, התקשות במעקב אחר רצף מחשבות, תחושת רעב ושיכוך כאבים. הסכנה העיקרית בטווח הקצר היא התקף פסיכדלי("סרט רע"), שלרוב קורה למשתמשים חדשים ולא מנוסים.

הסכנות של שימוש בקנאביס בטווח הרחוק הן הגברת הסיכוי להתפרצות של סכיזופרניה(אצל מי שהמחלה עדיין לא התפרצה), היחלשות הזיכרון לטווח קצר אצל משתמשים קבועים ובעיות בדרכי הנשימה אצל מעשנים. בנוסף לכך, צריכת הסם על ידי נשים בהריון מזיקה לעוברים.

במקומות מסוימים נצרך סם הקנאביס באופן חוקי ומבוקר בתור סם הרגעה או משכך כאבים אצל חולים מסוימים, אך למעשה מדובר בכדורי THC בשם מרינול ולא בקנאביס עצמו.

דרכי העיבוד של קנאביס לצריכה

ידועים כמה אופני שימוש בסם: עישון (בתוך סיגריה, במקטרת, ב"צ'ילום", שהוא כלי העשוי כצינור מתרחב, או בנרגילה עשויה לשם כך, הקרויה "באנג"); אידוי הקנאביס ללא שריפת חומרי הצמח; אכילה או שתייה של קנאביס, פעמים רבות אחרי המסה בחמאה ושימוש בה בבישול מזון. במיוחד מוכרות עוגיות העשויות עם חמאת קנאביס.

THC הוא ליפופילי (נקשר היטב לשומן), ומסיסותו במים נמוכה: 2.8 גרמים לליטר ^[2]

תאוריית סם המעבר, והקשר לסמים בלתי-חוקיים אחרים

מאז שנות החמשים עלה החשש כי הקנאביס הוא "סם מעבר", שממנו עוברים המשתמשים לסמים קשים יותר כמו קוקאין והרואין. ^[3] בין המחקרים שנערכו בנושא, יש התומכים בטענה זו ^[4], בעוד שאחרים לא מצאו לה ראיות. ^[5] ^[3]

מעבר להשפעה של השימוש בקנאביס כשלעצמו על המעבר לסמים קשים, שאינה ברורה די הצורך, נראה שעצם מעמדו הלא-חוקי של הסם מגביר עבור המשתמשים את הנגישות לסוחרים העוברים על החוק, וכך הוא מגדיל את הסיכוי לשימוש בסמים לא חוקיים אחרים. ^[6]^[7].

מעמדו החוקי של הסם

היסטוריה

במאה-20 התרחש ברחבי העולם תהליך של איסור חוקי על שימוש בקנאביס, על סחר בו ועל ייצורו.

ב-1937 נאסר הקנאביס בארצות הברית, בחקיקה פדראלית. למרות שהסם כבר היה אסור בחלק ממדינות העולם (למשל, בבריטניה מאז 1928), החקיקה האמריקאית נחשבת לאירוע מרכזי בתולדות האיסור והתרחבותו הבינלאומית. על פי עמדת המחוקק האמריקאי, הקנאביס הוצא אל מחוץ לחוק על מנת להגן על הציבור מפני השפעותיו המזיקות. מאז, הוצא הקנאביס מחוץ לחוק ברוב מדינות העולם, ואיסור זה גובה באמנות בינלאומיות.

מעמד חוקי ברחבי העולם כיום

רוב המדינות ממשיכות להחזיק במדיניות נוקשה כלפי שימוש בקנאביס, ובראשן ארצות הברית. במספר מדינות בארצות הברית הופחתה חומרת העבירה של שימוש בסם ואחזקתו מ"פשע" ל"חטא", ובאחת עשרה מהן (נכון לפברואר 2007) שימוש רפואי בסם הוא חוקי ומוסדר. למרות זאת, לפי החוק הפדרלי התקף בכל ארצות הברית, המריחואנה מסווגת כסם בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר, שבה מסווגים הסמים הממכרים ביותר, וגם שימוש רפואי איננו חוקי בהתאם לחוק זה [9]. ברבות ממדינות העולם השלישי הענישה על אחזקת קנאביס היא חמורה וכוללת עונשי מאסר ארוכים, ולעתים עונשי מוות של סוחרים.

זרעי הצמח, המלאים בחלבון וחומצות שומניות, נאכלים בטבע על ידי זנים רבים של ציפורים. מדינות רבות, ובכללן ישראל וארצות הברית, אוסרות החזקת זרעי קנאביס חיים, אך הם ניתנים לרכישה חופשית באחדות ממדינות אירופה. ^[8]

לגליזציה

במחציתה השניה של המאה ה-20 החל ויכוח על נחיצותו והצדקתו של איסור השימוש בקנאביס. ארגונים שונים הדוגלים בלגליזציה של קנאביס החלו לפעול בעולם המערבי, במטרה לשנות את חוקי הסמים. התקדמות המחקר המדעי בתחום הביאה להבנות חדשות ביחס לסם והשפעותיו. חלק מתופעות הלוואי שיוחסו לקנאביס הופרכו (התמכרות פיזית, עידוד אלימות ועוד)^[^{דרוש מקור}^].

בין מתנגדי האיסור יש הטוענים כי לאיסור היו מניעים אחרים, לא עניניים, כגון אינטרסים עסקיים של יצרני ניילון שהתנגדו לשימוש בסיבי הקנאביס למטרות תעשייתיות, אינטרסים של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט, שחשש מייצור המוני של נייר מקנביס, שיפגע בעסקיו שהתבססו על ייצור נייר מעץ, רצון למצוא תעסוקה למנגנון האכיפה שנותר לאחר הסרת האיסור על משקאות חריפים המכונה תקופת היובש, וגזענות, שכן רוב משתמשי הקנאביס היו שחורים או לטינים ולא לבנים (השימוש המסיבי בקנאביס בקרב לבנים החל בשנות ה-60). דעה אחרונה זו נסמכת על פרסומים רבים בעתונות האמריקאית בשנות ה-30 העוסקים במריחואנה כ"צמח השטן" ומתארים מקרי רצח ואלימות שלכאורה נבעו משימוש בקנאביס, פיתוי נערות לבנות על ידי צעירים לטיניים באמצעותו או השפעות שונות ומשונות של השימוש בסם (למשל צמיחת שדיים אצל גברים).

ב-1972 הוגש לנשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון דו"ח של ועדת שפר (shafer),ועדה שמינה כדי לבחון את הנושא על כל היבטיה. ועדת שפר המליצה על התרה מחדש של השימוש בקנאביס^[9], אך ניקסון דחה את המלצתה.

כתוצאה מגילויים אלה ומהלחץ הפוליטי, נבחנה מחדש מדיניות האיסור במדינות שונות, וחלקן הקלו את העונשים על שימוש בקנאביס, עד לביטול מוחלט של ענישה בגין שימוש.

ב-1976 שינתה הולנד את החקיקה כך שבאופן מעשי שימוש בקנאביס מותר (פורמלית הסם עדיין אסור). ב-2001 שינו בלגיה וחלק ממדינות אוסטרליה את סיווג העבירה של שימוש בסם ושל אחזקתו לחמור פחות. בתחילת המאה ה-21 הופחתה האכיפה נגד השימוש בקנאביס באנגליה, באיטליה, בשווייץ ובקנדה. בחלק ממדינות דרום אמריקה כגון ארגנטינה, קולומביה, פרו, אורוגוואי וונצואלה, אין ענישה על שימוש בקנאביס ואחזקתו בכמויות קטנות.

מעמד חוקי בישראל

בישראל המדיניות בנוגע לקנאביס דומה למדיניות האמריקאית והמשטרה מטפלת בכ-10,000 עבירות בשנה של שימוש ואחזקה לשימוש עצמי.

על פי סעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973, "סם מסוכן" הוא כל חומר מן המפורטים בתוספת הראשונה. התוספת הראשונה מפרטת כי הקנבוס (Cannabis) וכן השרף של הקנבוס הידוע גם בשם: חשיש (Cannabis Resina Syn: Hashish) נכללים בהגדרה זו. החוק מטיל עונשים כבדים על ייצור, החזקה ושימוש, מסחר ומעבר והדחת קטינים לשימוש בסם מסוכן. העונש המרבי על ייצור, החזקה, שימוש העברה או סחר הוא 20 שנות מאסר, והעונש המרבי על הדחת קטין לשימוש בסם הוא 25 שנות מאסר.

סעיפים מסוימים של החוק מקלים על העוברים על החוק למטרת "צריכה עצמית", כך, למשל, החזקה או שימוש בסם נושאים עונש מרבי של 20 שנה, בעוד שהחזקה או שימוש למטרת "צריכה עצמית", נושאים עונש מרבי של שלוש שנות מאסר. החוק קובע כי מי שהחזיק סם בכמות העולה על זו המוגדרת בתוספת השנייה, מוחזק כמי שהחזיקו שלא למטרת צריכה עצמית. התוספת השנייה לפקודת הסמים מגדירה כי לעניין קנבוס ושרף של קנבוס הכמות האמורה היא 15 גרם, כאשר הכוונה למשקל נטו של הסם מתוך כלל התרכובת או התערובת. עם זאת, צריכה עצמית של סם בין כתלי בית ספר, על ידי מי שמלאו לו 16 שנה ואינו תלמיד בית הספר נושאת מאסר של 5 שנים.

את גישתו של הדין הישראלי באשר לשימוש בקנאביס ביטא השופט מישאל חשין בדיון בבש"פ 442/96 מדינת ישראל נ' יריב טולדנו (לא פורסם):

פיסקה זו צוטטה בהסכמה לאחר מכן בפסקי דין רבים הנוגעים לעוברים על האישורים הקשורים בסם.

קישורים חיצוניים

הפניות

^ [1] The Dangers of Cannabis, 2003, Retrieved on 2006-12-04, Professor Ray Streater
^ The Medical Applications of Cannabinoids, Akinde Omotayo, Borough of Manhattan Community College, Retrieved on 2006-09-15
^ ^3.0 ^3.1 [2] RAND STUDY CASTS DOUBT ON CLAIMS THAT MARIJUANA ACTS AS "GATEWAY" TO THE USE OF COCAINE AND HEROIN, Retrieved on 2006-12-24
^ [3] Is Marijuana a Gateway Drug?, Richard Saitz, MD,MPH,FACP, "Watch", Retrieved on 2006-12-27
^ Tarter,Ralph E, Michael Vanyukov, Levent Kirisci, Maureen Reynolds and Duncan B. Clark, M.D., 2006, December, Predictors of Marijuana Use in Adolescents Before and After Licit Drug Use: Examination of the Gateway Hypothesis, American Journal of Psychiatry, volume 163, issue 12, 10.1176/appi.ajp.163.12.2134 [4], Study conducted at University of Pittsburgh's School of Pharmacy.
^ Morral, Andrew R., McCaffrey, Daniel F.; Paddock, Susan M., 2002, December, Reassessing the marijuana gateway effect, "Addiction", volume 97, issue 12,1493-1504 [5]
^ [6] Marijuana Policy Project- FAQ, Retrieved on 2006-12-24
^ , Controlled Substances Act, 21 USCS § 801, United States Drug Enforcement Agency, Retrieved on November 4 2005
^ The Report of the National Commission on Marihuana and Drug Abuse, Marihuana: A Signal of Misunderstanding, Commissioned by President Richard M. Nixon, March, 1972 [7]

קנאביס

תוכן עניינים

היסטוריה

העת העתיקה

התפשטות הסם

שימוש למטרות דתיות או רוחניות

השפעות רפואיות

דרכי העיבוד של קנאביס לצריכה

תאוריית סם המעבר, והקשר לסמים בלתי-חוקיים אחרים

מעמדו החוקי של הסם

היסטוריה

מעמד חוקי ברחבי העולם כיום

לגליזציה

מעמד חוקי בישראל

קישורים חיצוניים

הפניות