|
Article on other languages:
|
שיכוך כאב - בלועזית אנלגזיה, דרך (לרוב תרופתית) להורדת סף הרגישות לכאב אצל אדם הסובל מכאבים, מבלי שהאדם יגיע למצב אבדן הכרה ומבלי לפגוע בתחושת המגע. (כאב הוא תגובה חושית של הגוף לנזק פיזי או לדלקת). שיכוך כאב יכול להעשות בדרך פרמקולוגית, או באחת ממגוון הדרכים המשלימות, שיכוך כאב יכול להיות מקומי או לכלול את כל הגוף. צורך בשיכוך כאב - הכאב הוא תשדורת של הגוף המיועדת להפנות את התודעה לבעיה אקוטית. אולם לעתים, הגוף לא יודע לחדול או להנמיך את רמת הכאב, לכן פותחו שיטות להפחית את רמת הכאב לרמה נסבלת או להפסיקו כלל. הרדמה - (או אלחוש; בלועזית: אנסתזיה) היא פעולה מכוונת של עירפול כל החושים לעתים עד למצב של חוסר הכרה (הרדמה מלאה). ההרדמה נועדה לחסום תחושות בכלל וכאב בפרט. הרדמה שונה מאלחוש בכך שהיא פוגעת בכל התשדורת החושית ולא רק בחישת כאב. ביצוע ההרדמה מתבצע ברפואה המערבית בעזרת תרופות. גישות משלימות מציעות הרדמה על ידי דיקור, היפנוזה רפואית או שילוב של כמה מן השיטות. קיימת גישה משלימה של ניהול כאב המציעה דרכים להפחית את רמת הכאב על ידי פעולות כגון היפנוזה או דמיון מודרך.
החלוקה הפרמקולוגית של תרופות לשיכוך כאבאופיאטים - Opioidsהאופיאטים נקראים גם תרופות נרקוטיות, אלו הן נגזרות תרופתיות של אופיום - מורפין, קודאין, אוקסיקודון, מתדון ועוד. האופיאטים גורמים לתחושה של אופוריה, שיכוך כאבים, דיכוי נשימתי (כולל שיכוך שיעול) דיכוי תנועתיות המעי (כולל עצירות) ותלות פיזית (התמכרות פיזית). האופיאטים עוברים את מחסום הדם למוח ופועלים בצורה ישירה על מערכת העצבים המרכזית על מנת לשכך כאב. מנגנון: האופיאטים פועלים על חוט השדרה על ידי עיכוב של שחרור מתווכי כאב למוח. וישירות על סינפסות של הגרעין הקשתי (arcuate nucleus) במוח. פעולה כפולה זו הופכת אותם מאוד יעילים בדיכוי כאב. הם מפעילים רצפטורים לאופיאטים, בעיקר מסוג μ - מדכאי GABA. רצפטורים אלה אחראים על שיכוך כאב ותחושה טובה גם באופן פזיולוגי. הם מופעלים באופן אנדוגני על ידי אנדורפינים, פפטידים קצרים המתווכים תחושה טובה. אופיאטים משמשים בעיקר לטיפול בכאבים שאינם ניתנים לבלימה באמצעים אחרים, כטיפול ראשוני לפציעות טראומטיות קשות (למשל לפצועים בשדה הקרב), לחולי סרטן בשלבים מסוימים או סופניים של המחלה, בזמן ניתוח וכדומה. מדכאי דלקת שאינם סטרואידיםNonsteroidal anti-inflammatory Drugs נקראים בקיצור NSAIDs. הקבוצה העיקרית והנפוצה של משככי כאבים. בהם: אספירין, איבופרופן (אדוויל, נורופן, אדקס ועוד), דיקלופנק (ולטרן, אביטרן ועוד) נפרוקסן (נקסין, פוינט וכו') ועוד רבים. כשמם כן הם, אינם רק משככי כאב אלא גם מדכאים את שאר התגובות הדלקתיות ובעיקר מורידים חום (אנטיפיורטיים). מנגנון: הNSAIDs פועלים על ידי עיכוב (חלקם עיכוב תחרותי וחלקם עיכוב קבוע) של האנזימים ממשפחת ציקלואוקסיגנאז - Cyclooxygenase או בקיצור COX. אנזים זה הכרחי ביצור האנדוגני של פפטידים קצרים בשם פרוסגלנדינים. הפרוסטגלנדינים אחראים על גירוי תחושת כאב, הגדלת חדירות הרקמה (בצקת), כיווץ הברונכי והצמדות טסיות דם (הגורמת לקרישת דם). NSAIDs משמשים בעיקר לשיכוך כאבים קלים עד בינוניים והורדת חום. שימושים נוספים:
מאלחשים, (חומרי הרדמה)משפחת תרופות גדולה בפני עצמה. המאלחשים גורמים ל 4 שלבים של אלחוש: מאלחש מפורסם שכבר כמעט ואינו משמש בטיפול רפואי הוא הקוקאין. כיום ניתן למצוא אותו בהכנות גלניות כטיפות עיניים לשימוש בבתי חולים בלבד. מאלחש נוסף ששמו מוכר לציבור הוא האפידורל הניתן ליולדות כחומר אלחוש מקומי על מנת להקהות את כאבי צירי הלידה. מאלחש פופולרי נוסף הוא הלידוקאין הנמצא בקרם עורי (אמלה), בג'ל לשיניים ובזריקות (עזראקאין). מנגנון: רוב המאלחשים באינהלציה ובהזרקה פועלים על ידי דיכוי לא סלקטיבי של מערכת העצבים. בהיותם מולקולות שומניות הם חודרים למשתית(Matrix) השומנית של תאי העצב ומונעים הולכה חשמלית. חלקם מעכבים ישירות תעלות יונים מופעלות נוירוטרנסמיטורים. המאלחשים משמשים לשיכוך תחושה וכאב לזמן קצר. בעיקר בביצוע ניתוחים. הרדמה בניתוח דורשת רופא מרדים מומחה. מאלחשים משמשים לשיכוח כאב במינון נמוך יותר ולהרדמה חלקית או מלאה במינונים גבוהים יותר. תרופות נוספות
סדר הטיפולנוהגים לשכך כאב בהתחלה על ידי מתן תרופה שאינה נרקוטית, במידה ולא חלה הקלה משלבים מתן תרופה שאינה נרקוטית עם תרופה נרקוטית חלשה, והיה וגם שילוב זה לא גורם שיכוך הכאב , עוברים למתן אופיאטים. שיטות משלימות לשיכוך כאב
מקורות
קישורים חיצוניים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי. |
This article is from Wikipedia. All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License.